זהר נ' מי חדרה בע"מ

פסק דין

1.בתאריך 8.8.12, נקרא הנתבע שהינו תאגיד האחראי על מתן שירותי מים וביוב לצרכנים בתחומי העיר חדרה, להחלפת מד–מים אשר נמצא בשטח ביתה של התובעת, ברח' לבזובסקי 5/1 בחדרה.

2.לטענת התובעת, מאותו היום ממש, החלו היא וילדיה לחוש בזרמי חשמל, בכל מגע של מי מהם עם אחד ממכשירי החשמל והברזים בבית. כעבור מספר ימים, ב- 12.8.12, לאחר שהבינה וחששה כי לא מדובר בצירוף מקרים, סיפרה התובעת על המתרחש בבית לבעלה, אשר שהה אז בחוץ לארץ וזה אמר לה להודיע על כך מיד, לחברת החשמל.

3.התובעת עשתה כן ולמחרת היום, ב- 13.8.12, הודיע לה נציג חברת החשמל שביצע בבית בדיקה, כי אין במקום הארקה ולכן הורה על ניתוק החשמל, עד לסידור המפגע הבטיחותי (ר' אישור של מנהל איזור חדרה בחברת חשמל מיום 14.8.12).

4.בעקבות כך, הזמינה התובעת חשמלאי שמצא את מקור התקלה, תיקן אותה והסביר לה כי ההארקה שהיתה מחוברת למד המים שהוחלף, נמצאה מנותקת (ר' חשבונית בגין תיקון, ע"י חשמלאי, מיום 13.8.12).

5.לנוכח סמיכות הזמנים בין החלפת מד המים שבוצעה ע"י הנתבע, לבין התקלה, אופיה וההסברים שקבלה מנציג חברת החשמל והחשמלאי, פנתה התובעת אל הנתבע ודרשה פיצוי בגין רשלנות אנשיו שבצעו את ההחלפה ואשר לטענתה גרמו בתוך כך לניתוק ההארקה באופן שהעמיד אותה ואת ילדיה בסכנת חיים ממש.

6.לטענת התובעת, הצעת הפיצוי הנמוכה שהיא קבלה מהנתבע, הותירה אותה פגועה ממה

שנתפס בעיניה כזלזול בחיי אדם ומכאן תביעתה, לתשלום פיצוי בגובה קרוב לתקרת הסכום אותו ניתן לתבוע בבית המשפט לתביעות קטנות, 32,000 ₪.

7.נציג הנתבע, שהעיד בפני, מר חיים ילטוס, טען כי מדובר בבית ישן מאוד, בן 50-60 שנים, שאין בו הארקת יסוד. כשהוא נעזר בצילום – נ/1, הסביר מר ילטוס כי בטרם בוצעה החלפת מד המים, היו כבלי ההארקה מלופפים סביב צינור הברז ולא חוברו אל פס ההארקה המובנה המותקן אליו: "כל הארקה שלהם היו צריכים לחבר להארקה שלנו ולא באדמה".

8.בהמשך דבריו, אישר מר ילטוס כי עבודת החלפת מד המים בוצעה בדיוק בקטע שבו היו כבלי ההארקה מלופפים סביב הצינור וכי עובדי הנתבע "לא ציפו לכך ולא צריכים לעסוקבזה, כי האחריות שלנו היא רק למים" וכן: "נכון שאם העובדים שלנו היו רואים את

התקלה אז היו צריכים להזהיר את התובעת. אבל העובד שלנו ראה כבלים באדמה וזה היה

בבוץ ובמים לא ראה אותם".

9.טענה זו, כמו גם טענת ההגנה העיקרית של הנתבע בכתב ההגנה ולפיה: "התאגיד אינו אחראי על מערכות המים הפרטיות שבחצרי הצרכנים ועל אחת כמה וכמה שאין לייחס לו אחריות למתקנים ומערכות שהם אינם מערכות מים וביוב כהגדרתם בחוק", הן טענות מקוממות.

10.נציג הנתבע בעצמו, אישר במהלך עדותו בפני, כי ליפוף חוטי ההארקה סביב צנרת המים בבתים הישנים, שאין בהם הארקת יסוד, הוא בגדר תופעה ידועה לנתבע ולעובדיו:

"...כשבנו אז, לא חשבו על זה ולא בנו בית עם הארקת יסוד.

כל המערכת חשמל לכל דירה, חיברו אותה לצנרת שלנו כי

היא נמצאת באדמה. כאילו הארקה. אנחנו יודעים על זה

כי זה פוגע בצינורות שלנו כי החשמל סטטי עושה בעיות...".

11. משכך, ומשהחלפת מד המים במקרה זה בוצעה בפועל על ידי עובדי הנתבע, על אף שמדובר בשטח פרטי, אני סבורה כי היתה זו חובתם לפחות להתריע בפני התובעת המתגוררת במקום, בדבר הסכנה הצפויה מפני אפשרות של ניתוק כבלי ההארקה. זאת, גם אם קיימת רשלנות תורמת מצד מי שהחליט בזמנו ללפף כך, באופן לא בטיחותי, את כבלי ההארקה אל צינור המים, באדמה.

12.בנסיבותיו של מקרה זה, ולנוכח הראיות שהציגה בפני התובעת, כמו גם דברי נציג הנתבע שצוטטו לעיל, ברור כי הכבלים נותקו במהלך העבודה שבוצעה במקום על ידי עובדי הנתבע, וכתוצאה ממנה.